החלטה בתיק רע"א 9077/12

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 41853-04-12 מיום 25.11.2012 בו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות ונתקבלה בקשת המשיבים לאישור פסק הבוררות. במסגרת בקשת רשות הערעור מלינים המבקשים גם על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.11.2012 בבקשתם לדחיית מועד הדיון, וכן על החלטתו מיום 31.10.2012 בבקשתם לתיקון הבקשה לביטול פסק הבוררות.

רקע עובדתי

1.        המבקשת 1 (להלן: המבקשת), חברה קבלנית, התחייבה בהסכם כלפי המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לבנות בית דירות בתמורה לסך של כ-11.7 מיליון ש"ח. לימים נתגלע בין הצדדים סכסוך בגדרו הועלו טענות הדדיות להפרת ההסכם. לאור האמור, הופסקו עבודות הבניה על ידי המבקשת בטרם השלמתן והמשיבות התקשרו בהסכם חדש עם קבלן חלופי לשם השלמת העבודות. מכוח תנית בוררות בהסכם הועבר הסכסוך להכרעת הבורר עו"ד ש' הס, אשר נתן את פסקו ביום 2.4.2012. בפסק הבוררות נקבע, בתמצית, כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא המציאה למשיבות ערבות בנקאית כנדרש, גם לאחר שניתנה לה ארכה לעשות כן, וכי ביטול ההסכם על ידי המשיבות נעשה כדין. מנגד, נדחתה הטענה כי המשיבות הן שהפרו את ההסכם בכך שדרשו מהמבקשת לשנות את הוראותיו בהתאם לדרישותיו של הבנק המלווה של הפרויקט. לאור האמור, הושתו על המבקשים פיצויים כדלקמן: פיצוי מוסכם בגין העיכוב בבניה, לרבות עיכוב שנבע מצו מניעה שהוצא לבקשת המבקשת; פיצוי עבור ההפרש בין עלויות הבניה לפי ההסכם עם המבקשים לבין עלויות הבניה בהסכם עם הקבלן החלופי; פיצוי בגין עלות בניית חדר טרנספורמציה וכן פיצוי עבור נזק לא ממוני, בסך כולל של 860,307 ש"ח.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.        לפני בית המשפט המחוזי הונחו בקשה לביטול פסק הבורר מטעם המבקשים וכן בקשה לאישור פסק הבורר מטעם המשיבים.

           במסגרת בקשת הביטול עתרו המבקשים לבטל את פסק הבוררות על פי סעיפים 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), וכן על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות, בטענה כי הבורר חרג מסמכותו ופסק בניגוד לדין המהותי כפי הנדרש בהסכם הבוררות. עוד נטען כי הבורר לא הכריע בתביעת המבקשים וזאת בניגוד לסעיף 24(5) לחוק הבוררות. כמו כן, הלינו המבקשים על יחסו העוין של הבורר כלפיהם ועל האופן בו ניהל את הדיונים, שלדידם, קיפח את זכויותיהם הדיוניות, בשים לב לסירובו של הבורר לדחות מועדי דיון חרף מצבו הבריאותי של בא כוח המבקשים. בדיון לפני בית המשפט המחוזי, חזרו בהם באי כוח המבקשים מן הטענות המטילות דופי בהתנהלות הבורר. בהתאם, התמקד הדיון באופן ניהול הבוררות ובקביעותיו המשפטיות של הבורר. בתוך כך, טענו המבקשים כי הבורר שגה כשקיבל כראיה תמליל הקלטה שהוצג לראשונה במסגרת חקירה נגדית של אחד העדים; כשהשית על המבקשים פיצויים בשל העיכוב בבניה ובקשר לחדר הטרנספורמציה ובהימנעותו מלהכריע בתביעתם לתשלום עבור עבודות שבוצעו באתר הבניה ושלא נתקבלה עבורם כל תמורה.

           מנגד, סמכו המשיבים את ידם על פסק הבוררות. המשיבים גרסו כי טענות המבקשים הן ערעוריות באופיין ולכן אינן יכולות להוות עילה לביטול פסק הבוררות, וזאת אף אם הבורר שגה ביישום הדין. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי ההחלטה לקבל את התמליל כראיה במהלך החקירה הנגדית הינה דבר שכיח, כי המבקשים הסכימו לקבלת התמליל כראיה וכי ניתן היה להגישו במסגרת ראיות הזמה. כמו כן, נטען כי ניתן היה להשית על המבקשים פיצויים עבור הפרשי עלויות הבניה בנוסף לפיצוי המוסכם שהתייחס רק לעיכוב בבניה. המבקשים הוסיפו וטענו כי הפיצוי שניתן בקשר לחדר הטרנספורמציה נוגע אף הוא להפרשי עלויות הבניה (נוכח ההוראה בהסכם עם הקבלן החלופי לפיה ההחזר עבור בניית החדר ישתלם לקבלן ולא למבקשת כפי שנקבע בהסכם המקורי) ומכאן שבצדק הושת הפיצוי על המבקשים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט ציין כי טוב עשו המבקשים כשחזרו בהם מטענותיהם בדבר התנהלותו של הבורר ופנה לדון בטענותיהם בדבר אופן ניהול הליכי הבוררות. בית המשפט הסביר כי המבקשים נקטו צעדים שונים על מנת לעכב את הליכי הבוררות וקבע כי ניתן להבין את עמדת הבורר, לפיה מצבו הבריאותי של בא כוח המבקשים אינו יכול לשמש כעילה לדחיית הדיונים "עד אין קץ", בשים לב לצורך בניהול יעיל של הליכי הבוררות. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי על פי סעיף הבוררות שבהסכם בין הצדדים נדרש הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי ולדיני הראיות, לכן יש לבחון את קביעותיו לגופו של עניין. עם זאת, הוסבר כי טעות ביישום הדין, להבדיל מהימנעות מיישום הדין, אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות. על רקע זה, דן בית המשפט בטענות המבקשים ודחה אותן, הן לגופו של עניין והן מן הטעם שהן מצביעות לכל היותר על טעות ביישום הדין, כפי שיפורט להלן. על כן, אישר בית המשפט את פסק הבוררות ודחה את בקשת הביטול מטעם המבקשים.

נימוקי הבקשה

4.        במסגרת הבקשה שלפני מלינים המבקשים על דחיית בקשתם לביטול פסק הבוררות, כמו גם על החלטות בית המשפט המחוזי שלא להתיר למבקשים לתקן את בקשת הביטול ושלא לדחות את מועד הדיון שנקבע ליום 25.11.2012.

           לגישת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענותיהם המפורטות בבקשת הביטול. המבקשים גורסים כי בנסיבות העניין קמה להם עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, נוכח הפגמים הרבים שנפלו בפסק הבוררות. בגדר כך נטען כי הבורר לא הכריע בתביעת המבקשים לשכר עבודה; חייב את המבקשים בפיצויים עבור בניית חדר הטרנספורמציה שלא כדין; הטיל על המבקשים כפל פיצוי - הן פיצוי מוסכם בשל העיכוב בעבודות הבניה והן פיצוי בשל הפרשי עלויות הבניה; חייב את המבקשים שלא כדין בפיצוי עקב עיכוב בבניה שנגרם מכוח צו אשר מנע את המשך העבודות וכן קיבל ראיה מרכזית - קלטת ותמליל שהוצגו לראשונה במהלך החקירה הנגדית - בניגוד לדיני הראיות ולכללי הצדק הטבעי.

           המבקשים מוסיפים וטוענים כי יש טעם לפגם בכך שבית המשפט המחוזי לא איפשר להם לתקן את הבקשה לביטול פסק הבוררות חרף טענתם שהבקשה נוסחה על ידי באי כוחם הקודמים כהליך "ערעורי", ולאחר מכן דחה את בקשתם לביטול פסק הבוררות מן הטעם שטענותיהם "ערעוריות" באופיין. כמו כן, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא נעתר לבקשתם לדחיית מועד הדיון וכי הנמקתו לפיה יהיה בידו של בא כוחם הנוסף של המבקשים להתכונן כראוי לדיון אינה מבוססת, שכן הוא צורף לתיק כיועץ בלבד. לטענת המבקשים, החלטות אלה, במצטבר להחלטותיו של הבורר שקבע לוח זמנים אינטנסיבי לקיום ישיבות ההוכחות וקצב למבקשים שבעה ימים בלבד לשם החלפת ייצוג, פגעו בזכות הטיעון שלהם באופן שמצדיק את ביטול פסק הבוררות.

דיון והכרעה

5.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6.        כידוע, בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות, אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מפיסקאות 20-19 (6.10.2010) (להלן: עניין אופקים)].  איני סבור כי המקרה שלפני נמנה על מקרים חריגים אלו. הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית והיא נטועה כולה בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני שבין הצדדים. כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

7.        בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם לגופו של עניין איני סבור כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

           הלכה ידועה ומושרשת היא כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק בוררות אין הוא בוחן את פסק הבוררות משל היה ערכאת ערעור. ערעור על פסק בוררות יכול שייעשה אך בהתאם למתווה שנקבע לכך בסעיף 29ב לחוק הבוררות. לעומת זאת, בקשה לביטול פסק בוררות נבחנת על פי עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות אשר זכו לפרשנות מצמצמת על ידי בית משפט זה. הלכה זו חלה גם על מצבים בהם הסכימו הצדדים כי הבורר יפסוק על פי הדין המהותי. במסגרת זו, יש להבחין בין מקרה שבו הבורר נמנע מליישםאת הדין המהותי לבין מקרה שבו הבורר שגה באופן בו הוא יישם את הדין. בהתאם להבחנה זו, טעות באופן יישום הדין אינה מהווה עילת ביטול, בין לפי סעיף 24(7) ובין לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לעומת זאת, מחדל מליישם את הדין המהותי עשוי להקים עילה לביטול פסק הבוררות [ראו: רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר(4.3.2010), בפיסקאות 49-45 לחוות דעתי. ראו גם: עניין אופקים, בפיסקאות 26-19; רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 519-515 (1991). ראו גם: סמדר אונטולוגי בוררות - דין ונוהל כרך ב' 966-963 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אונטולוגי)].

           במקרה דנן, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים הן לגופו של עניין והן מן הטעם שהן מצביעות לכל היותר על טעויות באופן יישום הדין על ידי הבורר, שכאמור אינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות. הנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי יסוד להתערב בה. אפרט בקצרה: